פסק-דין בתיק ת"ק 40872-06-11

1.         עסקינן בתביעה בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 01.12.2010, באזור התעשייה בנתניה.

            במקביל הוגשה תביעה שכנגד.

2.         לגרסת התובעת, שנהגה ברכבה, עם פנייתה ימינה לרחוב האומנות זיהתה את רכב הנתבעת 1 כשהוא במצב עצירה בנתיב הנגדי. כשהמשיכה בנסיעתה, לפתע, ללא איתות מקדים, פנה

הרכב הנ"ל ימינה בצורה חדה, תוך פגיעה ברכבה.

            בעדותה בבית המשפט מסרה התובעת, בניגוד לאמור בתביעה ובהודעה למבטחת, כי רכב הנתבעת עמד בנתיב נסיעתה, בצמוד לקו ההפרדה. התובעת העידה שתוך כדי נסיעתה ישר בנתיב, סטה רכב הנתבעת ימינה ופגע בצדו השמאלי של רכבה, בדלת הקדמית (דלת הנהג). התובעת אישרה כי לא הבחינה באיתות, ובחקירתה הנגדית אישרה: "ראיתי רכב עומד ולא ידעתי מה כוונותיו ולכן המשכתי לנסוע". לשאלה מדוע עקפה את רכב הנתבעת מימין, שעה שעמד בנתיבה בעצירה מוחלטת, השיבה שהנתיב מאוד רחב וניתן להמשיך בנסיעה בנתיב.

            אין מחלוקת כי ברחוב הרלוונטי שני נתיבים, בכוונים מנוגדים, ביניהם קו הפרדה רציף (ראה גרסת הנתבעת 1 וגרסת התובעת בעמ' 1 ש' 16).

3.         לתובעת העידו אחיה - גולן ואביה - ברוך. גולן, שישב לצד התובעת, הדגים את מהלך התאונה. כן תיאר פגיעה בכנף הימנית של רכב הנתבעת, אולם פגיעה זו איננה מתיישבת עם האופן בו תיאר את נקודת ההתנגשות בעת הדגמתו.

ברוך העיד שתיקון רכב התובעת בוצע שלושה חודשים לאחר האירוע, משום שהפגיעה לא הפריעה לשימוש ברכב, בפרט כשעלה בידו לתקן את דלת הנהג תיקון זמני.

4.         מטעם הנתבעים העידו הנתבעת 1 והנוסעת ברכבה, מירית בביאן. שתיהן העידו כי הנתבעת עצרה ואותתה לכיוון ימין, בטרם החלה לבצע פנייה ימינה לכוון החניה. הנתבעת העידה כי תוך כדי הפניה ימינה עקפה אותה התובעת מימין ופגעה ברכבה. הנתבעת הכחישה כי עצרה בניגוד לכיוון התנועה.

            שתי העדות ציינו כי הבחינו בכך שהתובעת מתקדמת עם רכבה לעברן ולכן הנתבעת 1 הסיטה את רכבה שמאלה על מנת להתחמק מהפגיעה. גרסת הנתבעת 1 תואמת את הודעתה לחברת הביטוח.

5.         לפי חוו"ד השמאי מטעם התובעת, נגרמו לרכבה נזקים בשיעור 7,350 ש"ח בשל פגיעות בדלת שמאלית ודופן צד שמאל. מנגד, לתביעתה הנגדית צרפה הנתבעת 1 פירוט הפסדים עקיפים בשל התאונה בסך 831 ש"ח בגין השתתפות עצמית וכן טענה לאבדן יום עבודה ולהוצאות נסיעה.

6.         אחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בפרוטוקול הדיון ובסיכומי הצדדים והתרשמתי מהגרסאות שהוצגו לפני, מצאתי לדחות את התביעה במלואה ולקבל את התביעה שכנגד בחלקה. סבורני כי האחריות לתאונה רובצת על התובעת, אשר אין חולק כי נסעה אחרי הנתבעת.

 אין מחלוקת כי המדובר בכביש בעל שני נתיבים מנוגדים, כפי העולה מעדויות העדים לרבות התובעת.

            יש ליתן משקל לשינוי גרסתה של התובעת ביחס למקום עצירתו של רכב הנתבעת, כמפורט בסע' 2 לעיל.

7.         בסופו של יום, אישרה התובעת בעדותה כי הבחינה בכך שרכב הנתבעת עצר עצירה מלאה, באורות דולקים, בנתיב אליו נכנסה. התובעת אישרה, בהגינותה, כי לא הבינה את כוונותיו של נהג הרכב לפניה (הגם שהעדויות מצביעות על איתות ימינה). בנסיבות אלה, כשהמדובר בנתיב אחד בכל כוון, ביניהם קו הפרדה רציף, לא הייתה רשאית התובעת להמשיך את נסיעתה קדימה, תוך עקיפת רכב הנתבעת מימין. אף לא היה באפשרותה לעקוף אותו משמאל בשל קו ההפרדה.  היה עליה לאפשר לרכב שלפניה לפנות את הנתיב ורק לאחר מכן להמשיך בנסיעתה. משלא המתינה לפינוי הנתיב, מוטלת האחריות להתנגשות עליה. 

8.         התביעה שהגישה התובעת נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת, לעניין ההשתתפות העצמית, שכן הפסד יום עבודה והוצאות נסיעה לא הוכחו.

            התובעת תשלם לנתבעת 1  - 831 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.10 ועד מועד הגשת התביעה.

            בנוסף, תשלם התובעת הוצאות משפט, לכל אחת מהנתבעות 1-3, סך של 250 ש"ח.

התשלום יבוצע בתוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.